בן ג'וליט ושלום. נולד ביום י"ד בטבת תשי"ג (1.1.1953) במעברת כפר אונו.

כשהיה רפי בן שש, המשפחה עברה מהצריף בקריית אונו לבית דירות ברמת גן. הוא למד בבית הספר היסודי "גאולים" ובתיכון "אורט", במגמת מכניקה.

בשנת 1970 התגייס לצה"ל, לחיל ההנדסה. לאחר הכשרתו, שובץ לשירות צבאי בשארם א-שייח'.

באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, נפצע קשה באזור שארם א-שייח', כשמכלית מים אותה אבטח הידרדרה וריסקה את כתפו. לאחר החלמתו, הוא שוחרר מצה"ל בשל אחוזי נכות גבוהים שנקבעו לו.

עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982, חרף פציעתו התנדב רפי לשירות מילואים ביחידתו בחיל ההנדסה, ונשלח ללבנון.

ביום 27.7.1982 הוא נפצע אנושות באזור א-נבטיה בלבנון. אחרי שנותח ניתוח מציל חיים בשטח הוטס לטיפול נמרץ בבית החולים "שיבא" בתל השומר, שם טופל במשך כחודשיים.

בסיום הטיפול שוחרר משירות פעיל והוכר כנכה צה"ל עם 100% נכות.

לאחר שיקום ארוך חזר רפי לחיי המשפחה. "קרה לנו נס", כתבה בתו היחידה, "זכינו בו לעוד שלושים ושתיים שנים, במהלכן נולדו לו שני נכדים".

רפי לוי נפטר ביום ט' בניסן תשע"ד (8.4.2014), בגיל שישים ואחת. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב.

ספדו בני המשפחה: "רפי היקר, על קברך כתבנו 'עיניך יביטו למטה ולבך למעלה'. וזאת תמצית מהותך: ענווה, נדיבות ויראת שמים. היית איש המעשה ולא הדיבור. בעל לב ענק, מלא נתינה ללא תנאי ונכון להושיט עזרה לכול. מלא כרימון בידע כללי, ביצירתיות אין סוף ובידי זהב.

אנחנו זכינו בבן, אבא, סבא, אח, גיס ודוד נפלא, ששמח להקדיש מזמנו לטייל בשבילי הארץ ולטפח בדור הצעיר של המשפחה את אהבת הארץ, את הידע הכללי ואת הסקרנות ללמידה.

רפולי היקר, אתה בליבנו לעד, מתגעגעים לחיוכך הביישני, לקולך הצרוד ולנוכחותך בחיינו. יהיה זכרך ברוך!"

כתבה בתו של רפי: "אבא שלי. פעם אמרו לי שהזמן מרפא וכל יום שיעבור אבכה פחות, הקושי יהפוך לזיכרון. לא כך הדבר! כל יום שעובר הגעגוע גובר ואתה חסר. רוצה להתעורר מחלום רע אך כשפוקחת את עיניי, אתה איננו. הלם, עזבת באמצע החיים והשארת אותי ואת שני נכדיך, שלא מפסיקים לשאול שאלות על סבא כשמביטים בתמונותיך. פספוס גדול שלא זכית להיות נוכח ולראות אותם גדלים. השארת חלל וזיכרונות טובים. אוהבים ומתגעגעים מאוד".